חלק מהאוכלוסיה הפורשת לפנסיה זכאית למענק אי ניצול ימי מחלה ("מענק מחלה"). בדרך כלל מדובר בפורשים
ממקומות עבודה שקיים בהם הסכם קיבוצי שבו שמחייב תשלום זה.
מבחינת מס הכנסה, ההתייחסות למענק המחלה דומה ואף זהה להתייחסות למענקי פרישה. המענק מהווה חלק מסך
המענקים שהפורש מקבל, חלקם פטורים ממס בהתאם לתקופת העבודה, השכר האחרון וסכומי הפטור לצרכי מס ואת
היתרה החייבת, ככל שקיימת, ניתן לפרוס, במידה וזה כדאי, קדימה או אחורה לתקופה של עד 6 שנים (בהתאם
לוותק).
לכן, בעת פרישה מעבודה, יש לקחת בחשבון את המענק כחלק ממענקי הפרישה והקצבה הצפויה כשבודקים את
האפשרות הטובה ביותר מבחינת המיסוי בעת הפרישה ולכל תוחלת החיים.
בדומה לפיצויי פיטורין לא יגבה מס בריאות ודמי ביטוח לאומי על סכום מענק המחלה.
הגוף הגדול ביותר שמשלם מענק מחלה היא מדינת ישראל. הגופים האחרים צמודים בדרך כלל להסכם זה (אם כי קיימים הסכמים שונים במידה ניכרת).
נתייחס כדוגמא בהסבר זה לתשלום מענק מחלה על ידי המדינה –
השכר הקובע לתשלום מענק מחלה יהיה השכר כפי שהוא נקבע לפיצויים, כך שקיים שקלול על פי שיעורי המשרה
בתקופת העבודה.
הזכאות למענק המחלה ניתנת לאחר גיל 55 או במקרים מיוחדים כמו לדוגמא נכות או מוות. לכן, כדאי לשים לב ולקחת
בחשבון במידה ומדובר בפרישה מוקדמת, שכן, יתכן ומדובר בסכום כסף משמעותי.
הפיצוי עבור ימי מחלה לא מנוצלים ניתן על פי דירוג של ניצול ימי המחלה אותם ניצל הפורש/ת כדלקמן:
-
ניצול של מעל 65% מימי המחלה בכל תקופת העבודה – אין תשלום עבור ימי המחלה הלא מנוצלים.
ניצול של בין 36% עד 65% יהיה זכאי הפורש/ת ל- 6 ימים לכל 30 ימי מחלה צבורים.
ניצול של פחות מ- 36% יהיה זכאי הפורש/ת ל- 8 ימים לכל 30 ימי מחלה צבורים.
אנו מדגישים שוב שקיימים גם הסכמים אחרים שתשלום ימי המחלה שונה, אם בכלל.